<h1>מגן אבות להמאירי — הענין הרביעי</h1>
<h2>דף קז.</h2>
הוא שהיה לי משא ומתן עם אותם התלמידים על ידי מעשה בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת, שאנו נוהגים להבדיל בלילה שעבר התענית בורא פרי הגפן והמבדיל, ונעשו כמתמיהים עלינו על כך, וספרו לי בשם הרב הנזכר שלא היה מבדיל כלל, והביאו לי ראיה ממה שהרב אלפאסי ז"ל פסק כן בפרק ערבי פסחים. נמתי להם בני, אדמתביתו לן מהרב אלפאסי ז"ל, סייעו לן מדברי הרב רבינו משה ז"ל (הלכ' שבת פכ"ט ה"ד) שפסקה עד יום רביעי, וכמו שאף אנו כתבנום במסכתא פסחים, וכן מדברי רב עמרם שכתב ומבדיל ביציאת תשעה, אבל לא על האור, אלא שתבינו שדבר זה מחלוקת ישנה בין הגאונים, ואיני אומר על שאינו מבדיל שהוא טועה, ולא על המבדיל שהוא שוגג, אלא שאני אומר שדברי המבדילים נראין יותר, ועיקר המחלוקת תלוי במה שאמרו (פסחים ק"ז.) בההיא דאמימר אקלע לאתרין וכו' שמע מינה תלת וכו', והם גורסים ש"מ לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו. ויש לפרש דוקא כל היום, הא טפי לא. ואף הרב אלפאסי ז"ל פסקה כן, והם מפרשים הטעם מפני שאין הבדלה במחרת מוצאי שבת מדין תשלומין, אלא שמאחר שהיום הולך אחר הלילה כל מחרת מוצאי שבת זמנה הוא, ואם כן כשעבר זמן התענית עבר זמנה ואין לה עוד תשלומין, ומ"מ אנו גורסים מבדיל והולך כל השבת כלו, וכן נראה יותר, דהא דלעיל מינה אמרינן בהדיא (שם ק"ו.) אמרי בני ר' חייא [מי] שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך בכל השבת כולה, ועד כמה [א"ר זירא] עד רביעי בשבת, ואם איתא דבהא גרסינן כל היום כולו, קשיא אההיא דלעיל, ולא נשמט בעל התלמוד, שלא להקשות מזו לזו, אלא ודאי הגירסא דוקא כך היא. ושמא תאמר והלא מ"מ אתה מודה שמתורת תשלומין הוא ומכיון שלא נתחייב בראשון היאך משלם מה שלא נתחייב בו בשעתו, והרי בחגיגה שיש לה תשלומין כל שבעה אמרו (חגיגה ט'.) שאם היה חיגר בראשון ונתפשט בשני, אין כאן תשלומין, הואיל ובזמנו לא היה בר חיוב, אין זה כלום, שזה בזמנו בר חיוב היה אלא שהתענית מפקיעו וחיובא מיהא עליה רמיא, וכן אפשר לפרשה שלא מחמת תשלומין אלא שעד רביעי בשבת מוצאי שבת הוא קרוי וזמנה הוא, וכמו שהביאו שם בהדיא בשמועת בני ר' חייא ההיא דיאתמרא גבי גיטין חדא בשבא תרי בשבא, ותלת בשבא, בתר שבא, ומתוך כך ראוי להבדיל ומברך בפה"ג והמבדיל, אבל לא על האור ולא על הבשמים, וכן נהגו בכל גלותינו מימות הגאונים והרבנים, והדבר נראה מן הראיות שכתבנו ומן הסברא שלא תהא שבת יוצאה בלא הבדלה. ומה שהזכרתם בשטה שלכם שלא תקנו הבדלה על הכוס אלא כשהעשירו, ובט"ב הרי כולנו עניים, והמקרא צווח ואומר זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה וכו' מלי דבדיחותא הוא. ועוד שהרי כשהגיע זמן הנחמה חזר העושר למקומו. וגדולה מזו נראה לי שאף לדעת הגורסים כל היום כולו, כל שנתחייב בדבר, ומצד אחר אתה מפקיע חיובו כגון זה שאין הפקעתו אלא מפני שאי אפשר לו לשתות, כל שעבר אותו האיסור ראוי הוא לתשלומין, שלא נאמר כל היום אלא במקצת פשיעה כגון מזיד שהוא פשיעה גמורה, או ששכח שהוא קצת פשיעה, ואע"ג דבשמעתא דאמימר אתמר אייתי ליה שכרא ובת טוות, ועלה אמרי שמע מינה לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום לדעת הגורסים כן, ואיכא למידק הא טפי לא, אינו כן אלא דעובדא כי הוה הכי הוה, והוא לא למד ממנה אלא מה שראה, ומ"מ אפשר שאף לאח"כ היה מבדיל ודלא למפלג בהדי בני ר' חייא, והדברים ברורים.
